מפלגה דומיננטית עם כמה מפלגות לווין סביבה זהו דגם השלטון של מפא"י ההיסטורית, שהחזיק בעיקר בזכות דמותו של בן גוריון. נתניהו יישם תמיד גישה הפוכה, של ברית המקופחים. שיתוף פעולה במקום אדנות המנהיג. הבעיה עם הגישה של ביבי ביעילות בה הצליחה לקדם את הקהלים שהלכו איתו. ‏תחושת קיפוח זה לא הדבר הכי נעים, אנשים שמחים לברוח ממנה ברגע שחייהם ומעמדם החברתי משתפרים. ואז גם מחוייבות מגזרית יורדת פלאים. הראשונים להתפורר מהברית היו הכיפות הסרוגות. שילוב מאסיבי באקדמיה, הייטק ומקצועות חופשיים גרמו לאנשי הציונות הדתית להפסיק להצביע למפלגות המגזר המסוכסכות. ‏ככל ששקעו מפלגות המגזר הד"ל, יותר ויותר מבוחרי המגזר הצביעו לליכוד. כך לא היה לנתניהו וסביבתו תמריץ לעדכן את הקונספט. את הצלילה של ש"ס אחרי פטירת הרב עובדיה ז"ל לא ממש זוכרים, כי דרעי תפס את הבעיה מהר, זנח את קמפיין השקופים ובנה מפלגה שמרנית-דתית-חברתית, הרבה פחות מגזרית מפעם. ‏ש"ס כיום היא כבר מפלגה בעלת עמדות ברורות בכל נושא, סוג של ליכוד בגרסה החרדית. "ביבי צריך אריה חזק", ובעיקר את הגוש שדרעי בעצם הקים לו. ליברמן ראה את קהל בוחריו הצעירים יותר נוטשים למפלגות לא-מגזריות ורוקן את הברית מתוכן, כשהוא לוקח את בוחריו הנותרים, הזקנים והעניים, למחנה הנגדי. ‏בעולם החרדי-אשכנזי, המשבר עמוק עוד יותר. יהדות התורה לא עברה את השינוי שעברה ש"ס, אך גם דור העסקנים הישן והיעיל יחסית התחלף בכאלה שניתוקם מהקהילה זועק לשמים. העוינות בין מרכיביה הגיעה עד כדי שפיצול - פירוש התאבדות - כבר היה לאופציה. עד שבא ביבי והצילם מעצמם - וכך הדביק אותם לגוש. ‏בחזרה לזירה הד"ל, סמוטריץ' הצליח איפה שבנט נכשל. הוא הבין שהמגזר מחכה למפלגה אידאולוגית. אך גם שאידאולוגיה זה לא סיסמאות, אלא הבנת הבוחר איך נבחריו ישפיעו על חייו. הזוג סמוטריץ'-בן גביר נתנו לבוחר את התחושה הנכונה, אך עדיין נזקקו לביבי-סיטר שיושיבם יחד. בכך חתמו את גוש ביבי. ‏לסיכום, ברית המקופחים אינה רלוונטית עוד. נתניהו בעל הבית בפועל בכל מפלגות הגוש, יתכן שלפחות במגזר החרדי הוא גם יותר אהוד מנציגי המגזר עצמם. קידום הפריפריה החברתית התחלף במאבק חזיתי מול האליטות הישנות, על המקום בצמרת. נצחון הגוש בבחירות מראה, שהמבנה הכמעט-מפא"יניקי יעיל למאבק כזה. ‏אבל יש לזכור: נקודת הכוח של הגוש היא גם נקודת התורפה שלו. כל הגוש עומד על איש אחד, וביום פרישתו פשוט יתפורר. שום הצלחה חברתית, מדינית או כלכלית, ג'ובים, או אפילו מעמד חזק בעולם התרבות והתקשורת לא יצילו את מרכיבי הגוש מקריסה פוליטית. חוץ מלהתכונן מעכשיו למערכה הבאה. ‏יש להזדרז ולהיפטר, במהירות האפשרית, מהעסקנות המגזרית. גם במגזרים הנ"ל וגם בזה האחרון שלא הזכרתי: ספרדים תושבי הפריפריה. להפוך את הגוש לסופרמרקט אידאולוגי שמרני, בעל מכנה משותף רחב אך גם גיוון. עם עמדה מעשית ברורה, וכן יכולת מוכחת להידברות. לו יישמע דברי זה.